תַּמָּן תַּנִּינָן. נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כְּנֶגֶד תִּשְׁעִים וְשָׁלֹשׁ אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. אָמַר רִבִּי חוּנָה. חִישַּׁבְתִּים וְאֵינָן אֶלָּא שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ. כְּנֶגֶד שְׁמוֹנִים וְשָׁלֹשׁ חוֹתָמוֹת שֶׁכָּתוּב בְּעֶזְרָה שֶׁהָיָה כָל אֶחָד וְאֶחָד מְיַיחֵד שְׁמוֹ שֶׁלְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְחוֹתֵם. אִית דְּבָאֵי מֵימַר. כְּיוֹם מְרוּבֶּה 22b שֶׁלְתָּמִיד כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. פ''ג דתמיד:
וחותם. כעין שנאמר בנחמיה:
אית דבעי מימר. דשלשים כלים היו כיום מרובה של תמיד שהוא ביום טוב ראשון של חג:
רִבִּי שִׁילֹה דִכְפַר תַּמַּרְתָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִיֶעֶזֶר וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר וגו'. הַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ קַרְקַע. עַד כְּדוֹן מִזְבַּח הַזָּהָב. מִזְבַּח הָעוֹלָה מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁהוּא אַמָּה עַל אָמַּה אַתְּ אָמַר קַרְקַע. מִזְבַּח הָעוֹלָה שֶׁהוּא חָמֵשׁ עַל חָמֵשׁ לֹא כָל שֶׁכֵּן. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. רָבוּעַ רָבוּעַ. מַה כָאן קַרְקַע אַף כָּאן קַרְקַע. אָמַר רִבִּי הִילָא. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. הַמִּזְבֵּ֡חַ עֵ֣ץ שָׁלוֹשׁ֩ אַמּ֨וֹת גּוֹבַה וגו'. הַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ מִיטַּלְטֵל. עַד כְּדוֹן מִזְבַּח הָעוֹלָה. מִזְבַּח הַזָּהָב מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם מִזְבַּח הָעוֹלָה שֶׁהוּא חָמֵשׁ עַל חָמֵשׁ אַתְּ אָמַר מִיטַּלְטֵל. מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁהוּא אַמָּה עַל אָמַּה לֹא כָל שֶׁכֵּן. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. רָבוּעַ רָבוּעַ. מַה כָאן מִיטַּלְטֵל אַף כָּאן מִיטַּלְטֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין. לֹא צִיפּוּי שֶׁהוּא עוֹמֵד מַחְמָתוֹ הוּא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כְּעוֹבִי דֵינַר גּוֹרְדִּייָנוֹן הָיָה בוֹ. אָמַר רִבִּי לָא. לִמְלַכְתּוֹ אֵינוֹ עוֹמֵד מַחְמָתוֹ הוּא. וְאַתָייָא כַיי דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּחַ֭ מִקְטַ֣ר קְטוֹרֶת אֵין כָתוּב כָּאן אֶלָּא מַקְטִר קְטוֹרֶת. הַמִּזְבֵּחַ הָיָה מַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת. וִיהֵא כְטַבֻּלָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לִילֵךְ וּלְהַנִיחַ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַשּׁוּלְחָן לָמָּה טָמֵא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ וּמַרְאִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים. וְזֶה לֹא בִמְקוֹמוֹ הוּא עוֹמֵד. אַף זֶה שִׁימֵּשׁ כֶּלִי בַמִּקְדָּשׁ. וִיהֵא טָהוֹר. וְלָמָּה טָמֵא. אָמַר רִבִּי מָנָא. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. שָׁלשׁ מַשְׁפֵּלוֹת הֵן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ עַל גַּב חֲבִילֶיהָ. וְכָאן מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ עַל גַּב חֲבִילָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
טעמא דר''א. דקאמר שהן כקרקע ואין מקבלין טומאה משום דכתיב אצל מזבח הזהב וצפית אותו זהב טהור את גגו ואת קירותיו וגו' משמע שאחר שנגמר מלאכתו מעצי שטים לגמרי הגג והקירות וקבעו בארך ציפה אותו זהב וא''כ הצפוי על המחובר לקרקע היה והרי הוא כקרקע והיינו דקאמר התורה קראת אותו קרקע כלומר למדנו מן הכתוב שהוא כקרקע:
שהוא אמה על אמה את אמר קרקע. שקבעו בתחלה לקרקע ואח''כ צפהו מזבח העולה שהוא חמש על חמש לכ''ש שבתחלה קבעו אותו ואח''כ צפהו נחשת והרי הוא כקרקע:
טעמא דרבנן. דפליגי וס''ל דמקבלין טומאה משום דכתיב המזבח עץ שלש אמות וגו' וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' פתח במזבח וסיים בשלחן אלא להקיש מזבח לשלחן מה שלחן נקרא מטלטל שהיו מגביהין אותו להראות לעולי רגלים אף המזבח נקרא מטלטל עד כדון וכו':
וחכמים אומרים מפני שהן מצופין. ומשמע דלהכי מקבלין טומאה ופריך וכי לא צפוי שהוא עומד מחמתו הוא כלומר שאינו עומד אלא מחמת המזבח שהרי דבר מועט הוא דהא לא כן אמר רשב''ל כעובי דינר גורדיינון היה בו וליבטיל צפוי זה לגבי המזבח:
גורדיינון. כמו דינר הדרייני בפ''ח דבכורות:
א''ר לא. היאך אתה אומר עליו מחמת המזבח הוא ואינו אלא כטפל לגבי המזבח למלאכתו אינו עומד מחמתו הוא בתמיה כלומר אינו עומד להקטיר עליו קטורת אלא שהקטרת מאליו היה נקטר דרך נס כדמסיים ואזיל ואתייא כהאי דאמר רשב''ל ועשית מזבח מקטר. בפת''ח תחת הקו''ף אין כתיב כאן אלא מקטר קטרת קרינן בחירק תחת המ''ם למד שהיה המזבח מקטיר את הקטרת מאליו:
ויהא. אכתי קשה ויהא כטבלא שהיא עשויה לילך ולהניח במקומו ואינו משמש כלום בטלטול דהא לא כן אמר ר' אמי וכו' אלמא דהשלחן אלמלא היו מוציאין אותו ומראין אותו לעולי הרגלים לא היה מקבל טומאה וזה מזבח לא במקומו הוא עומד בתמיה ומשני אף זה שימש כלי במקדש דלפעמים נותנין עליו כלי מקדש ופריך מ''מ ויהא טהור ולמה טמא בשביל כך:
אמר ר' מנא. הרי זה דומה כהאי דתנינן תמן בפרק כ''ד דכלים שלש משפלות הן. הקופות שנותנין עליהן זבל ותבן של זבל טמאה מדרס ושל תבן טמאה טמא מת והפוחלץ של גמלים טהור מכלום ואמר ר' זעירה מפני מה של זבל ותבן טמאין מפני שמשתמשין בה על גב חביליה חבילה של זבל או של תבן שנותנין בה וה''נ שלפעמים משתמשין בו ע''ג חבילה הכלי מקדש שנותנין על גביו:
הדרן עלך פרק חומר בקדש וסליקא לה מסכתא חגיגה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source